nrg – דין תנועת העבודה: מכאוס מוחלט למערכת כללים

גם אם למפלגת העבודה יש איכות אישית גבוהה של אנשים, איכותם של האנשים הבודדים בנבחרת אינה שווה דבר אם הם אינם מוכנים לוותר במשהו למען ההצלחה של הקבוצה כולה

הדיונים שקדמו להעברת חוקת מפלגת העבודה בשבוע שעבר תוארו על-ידי חלק ממתנגדי החוקה כמאבק על הגנת הדמוקרטיה אל מול אימי הדיקטטורה. אבל בשיטה הישראלית אין דבר וחצי דבר בין ההליך הדמוקרטי לבין התקנונים הפנימיים של המפלגות. מפלגה שבה הרבי בוחר את הרשימה אינה פחות דמוקרטית ממפלגה שמקיימת פריימריז. אמנם מפלגה כזו היא מפלגה שיש בה שיתוף רב יותר של הציבור ושיטה המחייבת את חבריה לסייר בארץ ולפגוש מגוון אנשים בטרם הגעתם לכנסת, אבל אין בכך ביטוי לדמוקרטיה יתרה. הדמוקרטיה בישראל היא דמוקרטיה פרלמנטארית מבוססת מפלגות ובאה לידי ביטוי בכך שכל המפלגות מקבלות עליהן את כללי המשחק של התחרות ביניהן. 

בשעה טובה המערכת הפוליטית מתאוששת מן השבר של הבחירות הישירות לראשות הממשלה שפירקו לחלוטין את הכנסת. במשטר זה המבוסס על מפלגות הציבור בוחן את המפלגות כיחידה אחת. גם אם יש לבוחר חיבה לח"כ זה או אחר, ההצבעה היא בפתק אחד למפלגה ולמרבה הצער הבוחר אינו יכול לצרף נספח בו הוא מסביר שהוא מצביע למפלגה בזכות או למרות ח"כ זה.

שיטת הפריימריס, למרות יתרונותיה, יצרה אצל חברי כנסת רבים את האשליה שהם נבחרו אישית לכנסת, ולכן הם מחויבים למצפונם ולמצפונם בלבד, אך בישראל אין בחירות ישירות, לא לכנסת ולא לראשות הממשלה. אף אחד מחברי הכנסת לא נבחר ישירות לתפקידו. חברי הכנסת האיכותיים ביותר – כמו הפחות, האידיאולוגיים יותר – כמו הפחות, נבחרו באותה הדרך – באמצעות המפלגות שלהם. ולמרות ניסיונות אנשי יחסי הציבור של קדימה להציג את הבחירות האחרונות כבחירה ישירה של ציפי מול ביבי, אף לא אחד מהם נבחר ישירות לראשות הממשלה, ורק הכנסת היא זו שמעניקה ליו"ר מפלגה את ראשות הממשלה.

למען הקולקטיב

למרות שמפלגת העבודה אוהבת להתגאות באיכות הנבחרת שלה, יש להודות על האמת שאין כל הוכחה ששיטת בניית רשימה אחת או אחרת מייצרת נבחרת איכותית יותר. גם אם למפלגת העבודה יש איכות אישית גבוהה של אנשים, איכותם של האנשים הבודדים בנבחרת אינה שווה דבר אם הם אינם מוכנים לוותר במשהו למען ההצלחה של הקבוצה כולה. 

במשך תקופה ארוכה צמחו במפלגת העבודה אנשים שהתרגלו לכך שהם רשאים לפעול כרצונם, פעמים רבות בניגוד לרצונו של יו"ר המפלגה ובניגוד להחלטות מוסדות, ללא שיהיו לכך תוצאות. כבר תקופה ארוכה שמבין כל המפלגות – אולי להוציא את המפד"ל – מצטיינת מפלגת העבודה בחוסר משילות קיצוני שלא תרם במשהו לא להצלחתה ובטח שלא לדמוקרטיה בישראל. 

אין ספק שהעברת החוקה החדשה – למרות שהיא דרקונית הרבה פחות ממה שמציירים אותה – מחייבת את חברי
הכנסת מטעם המפלגה להתרגל למחוק במשהו את האגו האישי, לספוג לפעמים את הבוז השמור לאלה שמצביעים בניגוד לצו מצפונם אבל בהתאם להחלטת הסיעה והיו"ר, להכיר בכך שלפעמים תפקיד הח"כ הוא לא יותר מאשר אצבע, ושבסופו של דבר חברי הכנסת קמים ונופלים לא על איכותם והתנהלותם האישית, אלא על יכולתם לפעול כצוות.

החוקה שהתקבלה בשבוע שעבר ביססה לראשונה כללי משחק לאחר תקופה ארוכה של עמימות חוקתית, שנוצלה פעמים רבות על-ידי קבוצות כוח ששלטו ברזיה. לראשונה החוקה מאפשרת לחברי הכנסת וחברי המפלגה לקבל החלטות בהתאם לכללי משחק ברורים וידועים מראש. אין ספק שלא פשוט לעבור במחי החלטה אחת מתקופה של כאוס מוחלט למערכת מסודרת מבוססת כללים, אבל בסופו של דבר – האין זה אחד מערכיה העמוקים של מפלגת העבודה – קצת הקרבה אישית למען הצלחת הקולקטיב?


לקריאת המאמר והתגובות באתר nrg

Comments Closed