לעשות ונהפוך הוא לחמאס – nrg

 

אחד מסלעי המחלוקת שנראים כמעט בלתי פתירים בדרך להשלמת העסקה לשחרור גלעד שליט היא הדרישהאחד מסלעי המחלוקת שנראים כמעט בלתי פתירים בדרך להשלמת העסקה לשחרור גלעד שליט היא הדרישה לשחרורם של עשרות אסירים ערבים אזרחי ישראל. בעוד ששחרורם של אסירים אחרים – גם הקשים ביותר מביניהם – אינו שונה מהותית מעסקת חילופי שבויים בין שני צדדים הנמצאים במצב מלחמה מתמשך, הרי ששחרורם של אסירים אזרחי ישראל, ללא קשר לחומרת פשעיהם, קורא תגר על ריבונותה והלגיטימיות של מדינת ישראל בכל גבול שהוא ועל זכותה לדון את אזרחיה – הערבים והיהודים כאחד – בהתאם לחוקיה.

בעצם העמדת דרישה זו מבקש החמאס לטשטש את הגבולות בין הפלסטינים של 48' אזרחי מדינת ישראל ולבין פלסטינים של 67' שאינם אזרחיה. בכלל, החמאס הגיש רשימת אסירים שאין בה גבולות – לא בין הפתח לחמאס, לא בין הגדה לעזה, לא בין נשים לגברים, ולא בין פלסטינים של 48' לאלה של 67'. החמאס יודע שכל אסיר רוצה בחופש שלו ולשם כך יהיה מוכן אפילו להשתחרר בעסקה עם השטן.

איש פתח הזוכה לשחרור לא ייסוב על עקביו אל מול הדלת הפתוחה, גם אם מי שפתח את הדלת הזו הוא החמאס. בכך מבקש החמאס לתת ביטוי תחת הנהגתו  לרעיון אחדות המאבק המזוין נגד קיומה של מדינת ישראל בין כל הפלסטינים כולם, ללא קשר למעמדם ולאזרחותם.

חשיפת השסעים בחברה הפלסטינית

במידה שבה החמאס מתכוון להתעקש על הדרישה לשחרור אסירים אזרחי ישראל,  כתנאי  לעסקה, מדינת ישראל
עומדת בפני שתי ברירות גרועות ביותר, אם לא הרסניות. הראשונה שבהן היא לוותר על שחרורו של גלעד שליט במחיר החשוב של עמידה על מעמדה כמדינה ריבונית על כלל אזרחיה. השנייה, לשחרר אזרחים של המדינה תמורת גלעד שליט ובכך לתת יד לערעור הלגיטימיות שלה עצמה כמדינת חוק ריבונית. בשני המקרים החמאס מרוויח ומקבע את מעמדו כמגנם של הפלסטינים באשר הם. 

אך מדינת ישראל אינה צריכה לפול לפח הזה. היא יכולה להפוך את המשוואה על פיה ולחשוף את היומרה של החמאס. בהנחה ששאר חלקי העסקה עומדים בפני סיום והרשימה מוסכמת, על ישראל להודיע שהיא מוכנה לשחרר את האסירים אזרחי ישראל כאילו היו שבויים של החמאס – על כל המשתמע מכך. בעצם חצייתם
את סף שער בית הכלא יאשרו האסירים שהם אינם מקבלים על עצמם את החוק הישראלי ומרותה של מערכת המשפט הישראלית ואת מעמדתם כשבויים של החמאס.

מרגע יציאתם מבית הכלא הם לא יהיו עוד אזרחיה של מדינת ישראל ויימסרו לידי החמאס בעזה שפעל לשחרורם כשבוייו. אם לאחר הבהרת משמעות העסקה יבחרו האסירים לצאת לחופשי, הרי שבמחיר החופש הפרטי שלהם הם יחזקו את טענת החמאס בדבר אחדות המאבק המזוין בישראל ויתנו את ידם לערעור מעמדם של אזרחי ישראל הערבים כולם.

אם יבחרו האסירים להישאר בכלא, יתברר שאזרחותם הישראלית חשובה להם יותר מכל טענה בדבר אחדות המאבק הפלסטיני. כך או כך – ישראל תוכל להוציא לפועל את העסקה בלא שתאפשר לחמאס לערער על ריבונותה ואולי אף תוך חשיפת השסעים בחברה הפלסטינית עליהם מבקש החמאס לכסות.

לקריאת המאמר והתגובות באתר nrg

Comments Closed