ימין ושמאל, רק חול וחול

יש מעט נחמות בעולם כמו הידיעה הברורה היכן עובר הקו המפריד בין הטובים לרעים, בין שמאל לימין – והנה גם זה נגזל מאיתנו באכזריות. שאול מופז מדבר על שיחות עם החמאס (גם אם זה רק לאחר שיעמדו בתנאים שכל העולם ממילא דורש שיעמדו בהם), אהוד ברק מתקבל בקריאות בוז בעצרת לציון יום הרצח של יצחק רבין, וגדעון סער מתקבל באותה עצרת בחום ואהדה. בנימין נתניהו ואהוד ברק מקיימים יחסי עבודה ואמון חמים שמעולם לא נצפו בין ראש ממשלה לשר בטחון (מלבד אולי התקופה שבן-גוריון מילא את שני התפקידים…). האופוזיציה מובלת על-ידי קואליציה של אנשי ליכוד ועבודה המכונה קדימה וממשלת ישראל אף היא מובלת על-ידי קואליציה של אנשי ליכוד ועבודה.

בוחרים רבים תוהים האם יש הבדלים של ממש בין קדימה, הליכוד והעבודה.

החלוקה הברורה בין ימין לשמאל התקיימה במשך תקופה ארוכה כל עוד נדמה היה שהכרעה מדינית עומדת בפתח, או לכל הפחות שהיא תלויה בהחלטת הציבור בישראל. החלוקה בין שוחרי ארץ ישראל השלמה לבין תומכי הפשרה הטריטוריאלית נעשתה לרוחבו של ציר אחד שבו השאלה היחידה שנשאלה היא "האם כדאי?" (לשלם את מחיר הנסיגה מהשטחים תמורת הסכם שלום). אך מאז קריסת המו"מ להסדר קבע בקמפ דייויד ופיגועי האינתיפאדה השנייה נוסף למפה הפוליטית ציר אורך שבו השאלה היא "האם אפשר?" (בכלל שיהיה הסכם קבע/שלום). שאלה זו שיקפה את הספקנות שחדרה לתודעתם של רבים מימין ומשמאל מתוך חשש שבואו של השלום אינו תלוי בהכרעתם של הישראלים בלבד.

אלה שהאמינו במשך שנים בהסדר קבע מצאו את עצמם תוהים: האם יש סיכוי שאי-פעם יהיה שלום/הסדר קבע והאם נסיגה מהשטחים אכן תביא לסיום הסכסוך?

תוספת ממד הזמן והספקנות למפה הפוליטית איפשרה את היווצרותן של שותפויות שעד לאותו רגע נדמו בלתי סבירות בעליל – בדומה לאותו מנהיג יהודי שנשאל כיצד הוא יכול לשתף פעולה עם נוצרים אבנגליסטים הרואים בחזונם את כלל היהודים בארץ ישראל מתנצרים עם שובו של ישו לעולם. תשובתו הייתה כי מבחינתו יש כאן הסכם הוגן לחלוטין שאין לו בעיה לעמוד בו – הנוצרים האבנגליסטים יתמכו בישראל עד לביאתו השנייה של ישו והיהודים יתנצרו לאחר מכן. כך אנשי שמאל שאיבדו אמון באפשרות של הסדר קבע עוד בימי חייהם – למרות שבתיאוריה הם ממשיכים לתמוך בו – מצאו עצמם שותפים לאנשי הימין בתחושה שנשיא ארה"ב מגזים בעניין הקפאת ההתנחלויות או תומכים במאבקי חורמה כנגד הפלסטינים. מנגד, אנשי ימין שהשתכנעו שרגע ההכרעה הולך ומתרחק מצאו עצמם מוכנים לנהל משא ומתן ואף להקפיא את הבנייה בהתנחלויות לזמן מוגבל, מתוך ספק שיצא מזה משהו.

חדירת מימד הזמן והספקנות למפה הפוליטית בעשור האחרון מחקה את קווי ההפרדה הישנים. אבל הם עוד ישובו. האפשרות שהכרעה מדינית תשוב לסדר היום תחדד מחדש את הקווים ותשיב את המפה הפוליטית לימים ישנים
ופשוטים שבהם ידענו – שמאל וימין – את מי לשנוא ובמי לתלות את כל הצרות.

לקריאת המאמר כפי שהופיע בישראל היום

Comments Closed