מורים טעוני הגנה

שטף הפרסומים האחרונים על המתרחש בבתי הספר והקטע המופתי והמדויק עד כאב של "ארץ נהדרת", הוכיחו שוב שבעיית היסוד של מערכת החינוך – שנות אור לפני כל בעיה אחרת – היא ההפקרות בכיתות, ההופכת את בתי הספר למקומות שאין בהם ביטחון ומונעת מרוב המורים ללמד ומרוב התלמידים ללמוד.

בעיה זו הופכת את כוונותיהם הטובות של מנהלים אידיאליסטים לבסיס לסאטירה. היא מונעת מפרופסורים חדורי אידיאלים מהטכניון ללמד מתמטיקה גם בכיתה של 14 תלמידים. למעשה, היא מונעת כמעט מכל המורים ללמד כל מקצוע בכל כיתה. ההפקרות גורמת לנשירה ולבריחה של מורים טובים ומצוינים מן המערכת ומביאה למחסור במורים שאינו מחויב המציאות. היא גורמת לילדים רבים להעביר את ימיהם בבית הספר בפחד, ובעיקר – היא מכשילה שוב ושוב את כל הרפורמות והכוונות הטובות, שאינן יותר מניסיונות נואלים לרצף את הקומה השנייה בשיש איטלקי כשיסודות הבניין רקובים ורעועים.

לאחרונה מתרחבת ההכרה כי ההפקרות היא האחראית להידרדרות המתמשכת בהישגיה החינוכיים של ישראל. ציבור גדל והולך של מורים ואפילו הורים מבין שהכוונות הטובות שעמדו מאחורי הניסיונות להבין לליבם של הילדים האלימים ולהתעלם ממעשיהם – הביאו להתפרקות כללית של המערכת. הקריאות להקשיח את הכללים ולהחזיר לבתי הספר את רעיון החובות והדרישות ולא רק זכויות והקלות – מתגברות אף הן.

שר החינוך ומנכ"ל המשרד נענו לאתגר, ולראשונה זה זמן רב שמו את הנושא גבוה בסדר העדיפויות ואף נקטו כמה צעדים מעשיים, כגון שינוי חוק זכויות התלמיד (שראוי היה לבטלו כליל) ופרסום חוזר מנכ"ל (שאף הוא היה יכול להיות חריף הרבה יותר) שהחזיר לארגז הכלים של המורים את הזכות להרחיק מהכיתה תלמידים מפריעים. בנוסף המורים יכולים כעת להוריד ציון על התנהגות שמפרה את זכותם של תלמידים אחרים ללמוד. שר החינוך אף הכריז פעמים רבות וגם פעל כך כדי לגבות מורים מול גורמים חיצוניים שניסו לחתור תחת סמכותם.

אם כך, מדוע רוב המורים אינם יכולים להיכנס לכיתות בידיעה הברורה שכל הנדרש מהם הוא להעביר שיעור מעניין ותו לא? אחת הסיבות לכך היא שבמשך שנים מורים העדיפו "לשרוד" ולשתוק, בידיעה כי מורה שמדווח על בעיות משמעת נתפס כמורה גרוע. אם הוא מנסה להתמודד עם הבעיות – הוא אינו זוכה לגיבוי מהאחראים עליו. הם מתקשים להאמין שאכן הפעם יבוא השינוי המיוחל.

אלא שכעת נוצרה הזדמנות. יש בשלות בציבור לשינוי האווירה. שר החינוך והמנכ"ל הניחו תשתית לשינוי המצב. את ההזדמנות הזו אסור לפספס. יש לפעול באופן אובססיבי וממוקד כדי להבטיח שמורים יוכלו ללמד ותלמידים יוכלו ללמוד. בית הספר צריך לחזור להיות מקום בטוח. לשם כך יש להכריז על מצב חירום במערכת החינוך, שיתקיים עד להשבת אווירת הלימודים.

ההתגייסות צריכה להיות מהשר ועד המורים. כולם צריכים לפעול תחת עקרון היסוד שזכותו של כל מורה ותלמיד בישראל להיכנס לכיתה בטוחה, שבה אפשר לקיים שיעור תקין ונקי מאלימות ומהפרעות לשטף השיעור. כל מי שחותר תחת זכות יסוד זו של המורים והתלמידים – לא יהיה בכיתה וציונו ייפגע.

המסר פשוט, אך הביצוע אינו קל. הוא דורש עבודה קשה, מתמשכת וחסרת פשרות. על שר החינוך, המנכ"ל, המפקחים, המנהלים והמורים לעסוק באופן אובססיבי וממוקד רק בנושא זה, גם על חשבון "התקדמות (מדומה, ברוב המקרים) בחומר".

יש דברים נפלאים שאפשר לעשות במערכת החינוך כדי להפוך אותה למגוונת יותר ומתאימה יותר לאתגרי העידן
הנוכחי, אבל כל עוד ימשיכו הניסיונות לעקוף את בעיית ההפקרות בבתי הספר, נמשיך להידרדר מכישלון לכישלון.

לקריאת המאמר כפי שהופיע בישראל היום

Comments Closed