לנצל את ספטמבר לטובתנו – פורסם בעיתון "ישראל היום"

ספטמבר הקרוב הוא לא בהכרח שחור. ההחלטה הצפויה של העצרת הכללית של האו"ם טומנת בחובה גם לא מעט הזדמנויות לישראל. על ישראל לנצל את המהלך הפלשתיני לטובתה כדי לדרוש ממדינות העולם להסיק שתי מסקנות טבעיות ומתבקשות מתמיכתן – קץ מצב הפליטות הפלשתיני והכרה במערב ירושלים כבירתה של מדינת ישראל.
הפלשתינים זוכים כעת לסימפתיה ולתמיכה מכיוון שהצליחו לשכנע את מרבית העולם ששאיפתם למדינה נעצרת בגבולות 67'. אך בכל פעם שנדמה לעולם ששאיפותיהם של הפלשתינים אינן נעצרות בגבולות 67', ושהם מבקשים לעצמם שתי מדינות – גם את פלשתין וגם את ישראל – התמיכה בהם מצטמצמת משמעותית.

הנקודה המרכזית שלפיה נבחנת נכונותם של הפלשתינים לעצור בגבולות 67' היא שאלת "הפליטים". קיומם של מיליוני "פליטים" פלשתינים הוא תוצר של נכונות שערורייתית של האו"ם, דרך המנגנון של אונר"א, לאפשר סטטוס של "הורשת הפליטות". רק הפלשתינים זוכים להעביר את מעמד הפליט מדור לדור. כל הפליטים האחרים בעולם מטופלים באמצעות הוועדה העליונה לענייני
פליטים של האו"ם ואינם זוכים להוריש מעמד זה לילדיהם, לנכדיהם וכן הלאה.

מכיוון שההכרה בקיומם של מיליוני "פליטים" היא בעיקר תוצר של האו"ם – בסיוען האדיב של מדינות ערב, שלא מילאו את חובתן הבסיסית לתת אזרחות לפלשתינים שהגיעו אליהן כפליטים בדור הראשון – יש להשיב את הנושא לאו"ם. מדינת ישראל צריכה לצאת במהלך עולמי רחב, בדרישה שיחד עם הכרה במדינת הפלשתינים, תודיע העצרת הכללית שבזאת מסתיים מצב הפליטות של הפלשתינים ואונר"א מפורקת בזאת. אם יהיו מי שיטענו שלא ניתן לסיים את מצב הפליטות מכיוון שהפלשתינים אינם שולטים באמת באדמתם – יש להשיב שאין להכיר בהם כמדינה, כי זהו התנאי להכרה במדינה.

אם הפלשתינים, לדידו של האו"ם, עומדים בתנאים להכרה במדינה – כולל השטח – לא ניתן עוד
לטעון שהם קיימים כפליטים ללא מדינה וללא בית. על כן תוכל מדינת פלשתין, מייד עם ההכרה בה, להנפיק תעודות זהות פלשתיניות לכל "הפליטים" בעולם, שמאותו רגע ואילך יהיו רשמית אזרחי פלשתין ותושבי סוריה או לבנון או מדינות אחרות.

מדינת ישראל צריכה לנצל את המהלך הפלשתיני גם כדי לדרוש מכל המדינות התומכות בו להכיר מיידית במערב ירושלים כבירת ישראל, ולהעביר את השגרירויות שלהן לשם. עד כה נמנעו מרבית מדינות העולם להכיר אפילו במערב ירושלים כבירת מדינת ישראל, תוך שימור הטיעון שלפי החלטת החלוקה מ-47' ירושלים היתה אמורה להיות עיר בינלאומית. אותן מדינות שיכירו במדינה פלשתינית בגבולות 67' מאשרות בכך את הסכמתן לתוצאות הסכמי שביתת הנשק של 49'
ולריבונותה של מדינת ישראל במערב ירושלים.

ברור לי שגם אם ישראל תנהל מאבק כזה, המציאות בשטח לא בהכרח תשתנה. אבל זהו בדיוק גם אופי המאבק שהפלשתינים מנהלים. הרי בספטמבר הפלשתינים לא יקבלו מדינה. הם יקבלו סימפתיה. הם יקבלו תמיכה בינלאומית בשאיפתם למדינה. אבל מדינה של ממש – כזו שאפשר להשיג רק במו"מ מתיש ומעצבן עם ישראל – לא תהיה להם. וייתכן שזו אינה בהכרח מטרתם.
פנייתם של הפלשתינים לעצרת הכללית של האו"ם היא מהלך שנועד לבודד את ישראל ולמוטט אותה על ידי חתירה תחת עצם זכות קיומה. זהו מאבק על דימויים. במאבק זה מדינת ישראל יכולה, כפי שעשתה בכל מלחמותיה בעבר, לנצל את חולשות האויב ולהעביר את המאבק לשטחו. ספטמבר אינו רק חודש של סכנות – יש בו לישראל גם לא מעט הזדמנויות.

Comments Closed