"ניו יורק טיימס": יש מנדט מהציבור

נושא הריכוזיות במשק הישראלי עלה לכותרות גם בניו יורק טיימס, שם הגבתי בנושא במסגרת הכתבה שסקרה את המחאה החברתית בישראל. דה מרקר הציג את הכתבה ובלינק זה תוכלו לקרוא גם את הגרסה המקורית של הכתבה באנגלית

"פייננשל טיימס": לפרק הקונגלומרטים המונופוליסטים בישראל; "ניו יורק טיימס": יש מנדט מהציבור

שניים מהעיתונים המשפיעים בעולם מנתחים את מחאת האוהלים: "עד היום היה בלתי אפשרי, פוליטית, לגעת בקרטלים; אבל עכשיו ש-300 אלף יצאו לרחוב – יש לנו מנדט"

 

"תנועת המחאה המתרחבת בישראל לא מהווה איום מיידי על שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך זהו לא תירוץ לשאננות" – כך הזהיר העיתון הכלכלי הבריטי "פייננשל טיימס" במאמר מערכת שפורסם ועסק במחאת האוהלים.

"המחירים לצרכנים ולעסקים בישראל גבוהים משום שקומץ של משפחות מקושרות היטב שולטות בכלכלה באמצעות קונגלומרטים מונופוליסטיים. צריך לפרק אותם. במקביל, ברור שההוצאות הממשלתיות על חינוך ובריאות נמוכות, באופן חלקי, בגלל שהתקציב של מערכת הביטחון גבוה מדי. אין דבר שממחיש יותר עד כמה שלום עם הפלסטינים יועיל לחברה הישראלית", נכתב במאמר.

"מפתה לראות דמיון בין מחאות האביב הערבי שהחלו במוכר ירקות בתוניסיה והוציאו מאות אלפי מצרים לכיכר תחריר בקהיר, אולם השוואה כזאת תהיה מטעה. ישראל היא דמוקרטיה, בעוד שהמשטרים בתוניסיה וקהיר היו רודניים. שחיתות פוליטית אמנם קיימת בישראל, אך הממשלה בישראל אינה קלפטוקרטיה. הישראלים לא מנסים לבצע הפיכה".

"במובן זה, המחאות מזכירות יותר את המחאות במדריד ובערים ספרדיות אחרות", קובע המאמר, "עם זאת, בספרד המחאה הציבורית מתרכזת באבטלת צעירים גבוהה ובצעדי הצנע של הממשלה. הישראלים, לעומת זאת, נהנים מאבטלה נמוכה ומצמיחה כלכלית בריאה. מה שעושה אותם זועמים הוא חוסר היכולת שלהם לשלם על מזון, דיור, חינוך בריאות ועלויות בסיסיות נוספות באמצעות משכורותיהם", נכתב.

גם העיתון האמריקאי המשפיע "ניו יורק טיימס" כותב בסוף השבוע על המחאה בישראל, וגם הוא מסביר כי "הטייקונים הם אורחים קבועים בעמודי החברה ומגזיני הכרומו. כמה מהם זוכים להלל על אגפים שבנו בתי חולים, ואחרים מתפרסמים במדורי הרכילות בשל מנהגיהם המשעשעים. אולם בימים אלה, קומץ המשפחות העשירות ששולטות בכלכלה הישראלית תפסו תפקיד חדש: הם אחת המטרות הראשיות של מחאת האוהלים שטילטלה את ישראל בחודש האחרון.

"ה'טייקונים', כפי שמכנים אותם בעברית, פתאום עומדים בפני ביקורת נזעמת, בשעה שמשפחות המעמד הבינוני מתלוננות כי מדינה שפעם נחשבה למודל לשיוויון נהפכה לכזו שיש בה אחד הפערים הגדולים ביותר בין עשירים לעניים בעולם המתועש. אנשי מחאת האוהלים, שהניעו את השיח הציבורי בדרישות לדיור בר השגה ומצרכי יסוד אחרים, הוציאו השבוע מסמך הקורא לסדר יום כלכלי-חברתי חדש. בראש מטרותיהם: "הפחתת אי השיוויון החברתי.

"מה שמחזיק את האנשים ברחוב הוא השאלה, אם כולנו עובדים קשה ומתקשים לסגור את החודש, ואנחנו משלמים מסים, מי מרוויח מכל זה?" אומרת דפני ליף, יוצרת הסרטים בת ה-25 שהקימה את תנועת המחאה בפייסבוק, ונותרה במרכזה. "אנחנו יודעים שיש משפחות מסוימות שיש להן הרבה כסף והרבה השפעה, ואין שקיפות. אנשים מרגישים מרומים". המשפחות הללו – עופר, דנקנר, תשובה, פישמן ואחרים – מהוות 10 מהקבוצות העסקיות הגדולות ביותר במדינה, ושולטות ביחד ב-30% מהכלכלה.

"זה ברור ליותר ויותר אנשים כי נושא הריכוזיות של העושר נהפך לחשוב יותר", אמרה עינת וילף, חברת כנסת שהגישה בשנה שעברה הצעת חוק לטיפול בנושא. "כתוצאה מהמחאות, יש הרבה יותר רצון פוליטי להיאבק בכך משהיה בעבר". אחרים טוענים כי ריכוזיות העושר היא רק אחד ממספר גורמים התורמים לקשיי המעמד הבינוני, וכי התמקדות בה מסיטה את תשומת הלב מענייני שיוויון אחרים. הם מצביעים על דברים כמו תקציב ביטחוני מנופח, סובסידיות לחרדים ומחיר ההתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, שם, לדברי משרד הפנים ביום חמישי, יוקמו עוד 1,600 יחידות דיור, ויש תוכניות להקים עוד 2,700.

נושא הריכוזיות זכה לתהודה עממית רחבה, נכתב ב"ניו יורק טיימס";. למרות שכלכלת ישראל חזקה, הנתונים על ריכוז העושר, שפירסם בנק ישראל, מערערים את הביטחון., קבוצה קטנה של חברות בבעלות משפחתית שולטת בבנקים, רשתות מרכולים, כלי התקשורת, חברות הסלולר וחברות הביטוח. הם לווים הרבה, ובכך מעמידים בסכנה את הכלכלה כולה, ובאמצעות רשתות של חברות הם מקשים על אחרים להיכנס לשווקים שבהם הם שולטים.

"הם נקראים פירמידות, מכיוון שבאמצעות חברה אחת הם שולטים בשנייה, ובאמצעותה באחרת, וכך שרשרת של אחזקות", אמר איתן ששינסקי, כלכלן מהאוניברסיטה העברית. "הם יכולים להעביר רווחים בתוך הפירמידה, מה שלא יכול לקרות בארה"ב בגלל שיטת המס שם".

המחקר של בנק ישראל מראה כי למרות שבארה"ב, בריטניה וגרמניה יש הרבה פחות ריכוזיות של העושר מאשר בישראל, אין היא שונה כל כך מדמוקרטיות אחרות. בהתבסס על האחזקות של 10 המשפחות העסקיות הגדולות ביותר, ישראל היא באותו מצב כמו שווייץ, צרפת ובלגיה, והעושר הוא פחות מרוכז מאשר בשוודיה.

בסתיו האחרון, ראש הממשלה בנימין נתניה הקים ועדה לבחון את הריכוזיות ולמצוא דרכים להפחית את כוחם של המונופולים.

דניאל דורון, שמנהל את המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי, ארגון מחקר פרו-שווקים, אמר שהוא משוכנע כי הדרך שבה חברות ממשלתיות כושלות הופרטו בשנות ה-80 וה-90 הובילה לקונסולידציה (מיזוגים שמובילים להפחתת מספר המתחרים), כפי שקרה בברית המועצות לשעבר ובכמה מדינות ערביות כמו מצרים וסוריה. בנקים, חברות בנייה וכרייה, שהיו כולן בבעלות ממשלתית וסבלו מדרגות אלו ואחרות של קשיים, נמכרו לאלה שיכלו להרשות לעצמם לקנות אותם. "בעיקרון, מדובר במכירת נכסים למקורבים", אמר דורון. כשהכלכלה החלה להתאושש בסוף שנות ה-90, חברות אלו ניצלו את מעמדן החזק בשוק כדי להעלות מחירים חדות, הוא אמר. "כיום, הכלכלה הישראלית כולה בנויה על אליטה חמדנית העושקת את הצרכנים".

בזמן ההפרטה, יש אומרים, הימין העדיף את הקונים הללו מסיבות אידיאולוגיות, בעוד שהשמאל רצה שהממשלה תפחית את אחיזתה בכלכלה, מכיוון שהיא היתה ממשלה ימנית.

התוצאה – מספר מוגבל של אנשים המחזיקים בשליטה בנכסים לאומיים – מדאיגה ישראלים רבים בשמאל ובימין. הדוגמא הטובה ביותר, אולי, היא נוחי דנקנר, יו"ר IDB . הקבוצה שלו שולטת ב שופרסל , רשת המרכולים הגדולה ביותר; סלקום , מפעילת הסלולר הגדולה ביותר; נטוויז'ן , מחברות האינטרנט הגדולות ביותר; וכלל פיננסים, אחת מהמוסדות הפיננסיים הגדולים ביותר. זה עתה קנה שליטה ב" מעריב ", אחד העיתונים הגדולים. דנקנר סירב להגיב למאמר זה.

השליטה בחברות תקשורת, במיוחד כשהן פחות רווחיות, היא עוד היבט של ריכוז העושר שמדאיג רבים. תחנות הטלוויזיה המסחריות נשלטות בחלקן על ידי הטייקונים, וכך גם כמה עיתונים. שלדון אדלסון, יהודי אמריקאי בעל בתי הימורים וחבר של נתניהו, מפרסם חינמון ישראלי שנחשב לשופרו של ראש הממשלה.

גיא רולניק, עורך ומייסד TheMarker, אמר כי הנושא לא מטופל היטב בכלי התקשורת, בגלל זהות הבעלים שלהם, ובגלל שחברות אלו חוששות לאבד מפרסמים. לעיתים נראה שהעיתונים הם כלים של הטייקונים הנאבקים זה בזה, וגם של פוליטיקאים מסוימים.

אולם רבים מהטייקונים נמצאים פוליטית שמאלה מנתניהו, והעיתונים שלהם חסרי רחמים כלפיו. עיתונים אחרים מאשימים את ראש הממשלה כמי שחולק את מיטתו עם העשירים. אחרים אומרים כי התמקדותו בטייקונים היא ניסיון להסיח את הדעת מעלות ההתנחלויות ומכישלון מאמצי השלום שלו.

הוועדה לבדיקת הריכוזיות שהקים נתניהו צפויה לפרסם את המלצותיה בעוד חודש-חודשיים. ההמלצות צפויות לכלול שינוי בחוקי המס, ותקנות הגבלים עסקיים שיקשו על בעלויות צולבות, או יוציאו אותן מהחוק. צעדים דומים נעשו בארה"ב במחצית הראשונה של המאה ה-20. אולם הוועדה לא תמליץ על חלוקה מחדש של העושר, כפי שדורשים המפגינים.

"בעבר היה בלתי אפשרי להילחם בקרטלים, אבל עכשיו 300 אלף אנשים יצאו לרחוב, יש לנו מנדט", אמר עוזר לנתניהו. "אולם ראש הממשלה לא מתכוון להפוך את ישראל למדינה סוציאליסטית שוב".

Comments Closed