ריכוזיות בתקשורת

ח"כ ד"ר עינת וילף שהזמינה מחקר בנושא ריכוזיות בענף התקשורת, העלתה הצעה לסדר במסגרתה דנה בנושא. ח"כ וילף העלתה את הסוגייה של הבעלויות הצולבות והאלכסוניות על שוק התקשורת שעשויות לשרת אינטרסים של הבעלים על כלי התקשורת.

מדבריה של ח"כ וילף:

"תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש, השר, אחת לשבוע אני מגישה הצעה לסדר, זה תמיד ביום רביעי בסוף היום, אז אנחנו נעשה את זה כשיחה בינינו ויחד עם כל הצופים בערוץ 99 וגם מי שביו-טיוב.

אז קצת רקע על למה בכלל העליתי את הנושא הזה. כמו שאתם יודעים, אני עוסקת בנושא הריכוזיות כבר זמן מה, פחות או יותר מאז כניסתי לכנסת, ובמהלך הדיונים עם ועדת הריכוזיות, במהלך הכנת החומר, הפגישות שלי, העדויות שלי שם, עלה הנושא שצריך גם להסתכל על הבעלות על התקשורת. אנחנו עוסקים הרבה בשאלה של האחזקה של בעלי הפירמידות במשק בנכסים ריאליים – כלומר מפעלים, ונכסים פיננסיים – בנקים, חברות ביטוח, והבעיות שזה יוצר למשק. ככל שהתקדמנו בדיון בנושאים האלה בהחלט עלה יותר ויותר הנושא של הבעלות על אמצעי תקשורת בהקשר הזה.

אני לא אוהבת לרוץ לדברים ולא ממהרת לחוקק, ולכן אמרתי – בואו קודם כול נבדוק במה הסיפור ובמה מדובר. מרכז המחקר והמידע של הכנסת עשה עבודה מצוינת; מי שעבדו על זה הם עמי צדיק ותמיר אגמון, ואני רוצה כאן בסוגריים לומר, שזה באמת בלתי רגיל, כלומר מרכז המחקר והמידע, אני חושבת, עם השנים – אין לי כל ההיסטוריה, אבל התחושה היא שעם השנים הוא צבר יותר ויותר עוצמה ורלוונטיות, ואני יודעת שהיושב-ראש הנוכחי גם מאוד תומך בהם ומגן עליהם, וזה מאפשר לנו לעשות את העבודה שלנו לא רק הרבה יותר טוב; הוא כבר צבר מעמד כגוף מחקר שאין לו אינטרס חיצוני, הוא לא מנסה לקדם משהו, ולכן, כשהוא מביא דברים והוא עושה מחקרים, אני חושבת שסדר-היום הציבורי נוטה להיות הרבה יותר מבוסס עובדות וענייני מאשר כשמנסים לומר: פרסם את זה ההוא, עשה את המחקר הזה ההוא, ולכן זה לא רלוונטי. אז קודם כול אני רוצה להודות להם ולמרכז על העבודה המצוינת, ובאמת על התרומה לשיח בנושא מאוד רגיש, כי ברור שברגע שעוסקים בתקשורת, הדברים נעשים הרבה יותר רגישים, לכן מאוד חשוב שיש נתונים אובייקטיביים ומחקר רציני.

במחקר הזה יש הרבה מאוד נתונים. מי שרוצה, כמובן, מוזמן לקחת את זה מאתר הכנסת. אבל הם מעלים נושא אחד מרכזי. הם בעצם מציגים בעיה שהיא לא רק ייחודית לישראל; בישראל יש דברים שמחריפים אותה: שבהרבה כלי-תקשורת המניע הכלכלי הולך ונעלם. מה זאת אומרת – שבאחזקה על הרבה מאוד כלי תקשורת בעצם מפסידים כסף, ומפסידים הרבה מאוד כסף. חלק מהדברים האלה לא תלויים במדינת ישראל. הכניסה של האינטרנט בעצם יצרה מצב שהרבה מעוגת הפרסום הולכת למקום הזה, עיתונים מפסידים, ועיתונים מפסידים את הכסף שפעם הגיע מהמודעות הקטנות, נעשים יותר תלויים במפרסמים גדולים, אז יש דברים שהם טכנולוגיות כלל-עולמיות, ובכל העולם יש סימני שאלה לגבי הדרך להרוויח כסף מעיתונות ואמצעי תקשורת.

מעבר לזה, ישראל – שוק קטן, עוגת פרסום קטנה. גם כל שיטת הרשיונות ביחס לטלוויזיה ולרדיו, גם לא תמיד עוזרת ומטילה מגבלות קשות. לכן אנחנו יותר ויותר מגיעים למצב שבו או שכבר היום מפסידים כסף על בעלות על אמצעי תקשורת, והרבה מאוד כסף, או מתקרבים לזה, באמצעי תקשורת אחרים.

ברגע שאנחנו נמצאים במצב שבו מפסידים בבעלות על אמצעי תקשורת, ואנשים בכל זאת רוצים להיות בעלים של אמצעי תקשורת ולקנות אותם, צריך לשאול מה מניע אותם, כי במובן מסוים הם, אפשר לומר, הופכים לפילנתרופים, כי אם הם יודעים שהם נכנסים לתחום שהם מפסידים בו כסף, אז למה הם עושים את זה, מה המניעים שלהם?

ויש שלל מניעים לבעלות על כלי תקשורת. קודם כול, ברור שיש מניעים פוליטיים. פעם היה לנו שוק תקשורת מאוד ברור: המפלגות שלטו על העיתונים השונים, היה שוק תקשורת מגוון, אבל לפחות כשקראת עיתון, זה היה די שקוף; ידעת שאם אתה לוקח עיתון מסוים – ידעת מה העמדות, מה המפלגה שעומדת מאחוריו. אז זה סוג מסוים של שוק. אז ברור שיש אינטרסים פוליטיים, וגם כיום יש אינטרסים פוליטיים בבעלות על אמצעי תקשורת. לפחות אפשר לומר בנושא הזה, שזה לפחות שקוף – אנשים יודעים מה המניעים הפוליטיים; הם קוראים עיתון מסוים, הם אומרים: טוב, זו הזווית הזו, זו הזווית האחרת.

ואחרי זה מסתבר, וזה מה שהמחקר כאן מראה, שיותר ויותר גוברים המניעים הכלכליים, והמניעים הכלליים נמצאים מחוץ לבעלות על אמצעי התקשורת, כי בבעלות על אמצעי התקשורת בעצם מפסידים כסף. ואז מה שאנחנו רואים זה שיש אינטרסים שהם מחוץ לבעלות אמצעי התקשורת, והבעלות על אמצעי התקשורת, השימוש בה נועד כדי להגן על אותם אינטרסים האחרים.

אחת הטבלאות מאירות העיניים שיש במחקר הזה בעצם מראה כמה מכלי התקשורת העיקריים והבעלות עליהם ביחס לקבוצות עסקים עיקריות, או מה שאנחנו קוראים הפירמידות או במקרים מסוימים המונופולים הגדולים במשק. חשוב לי להדגיש: לא מדובר כאן בנושא אישי. אני מציינת את זה, כי מדובר פה בבעיה מערכתית: "גלובס" ו"ידיעות אחרונות" – פישמן; מעריב – דנקנר; "רשת" – עופר; "קשת" – ורטהיים; ערוץ 10 – מימן; yes – אלוביץ; "קשת" – תשובה ו"רשת" – שטראוס. כלומר אנחנו רואים שאותם שמות שמופיעים בדיון על הריכוזיות של בעלות על נכסים ריאליים ופיננסיים נוטים באופן לא פרופורציונלי גם להיות הבעלים של אמצעי התקשורת. כיוון שרווח גדול באמצעי התקשורת האלה לא תמיד יש, בעצם יש פה חיבור שנועד לעשות שימוש באמצעי התקשורת האלה, לפחות אפשרי, כדי להבטיח שהאינטרסים הכלכליים האחרים – הבעלות על המונופולים, השליטה בפירמידות – לא נפגעים.

זה בעצם הדבר שצריך להדאיג אותנו. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם זה? ההתמודדות כאן היא לא טריוויאלית. כמו שאמרתי, אני לא רצה לחוקק ולהגיד דברים חד-משמעיים. למה זה לא טריוויאלי? כי לצורך העניין – אנחנו נוכחנו בזה רק לאחרונה – "מעריב" היה בקשיים; כמו שאמרנו, אמצעי התקשורת נמצאים בקשיים כתוצאה משלל התפתחויות. מי שהציל את "מעריב" היה דנקנר. בעצם זאת דילמה. יש כאן כמה שיקולים: מצד אחד, אנחנו רוצים ש"מעריב" יוצל ויצליח, שיהיה עיתון יותר טוב ושבאמת יהיה מגוון של עיתונים ושל דעות בשוק תקשורת הישראלית. מצד שני, אנחנו רוצים לוודא שאין שימוש בפלטפורמה הזאת כדי לחנוק את התחרות במשק. השאלה היא איך בעצם מוצאים את האיזונים האלה? כי אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו יהיה רק עיתון ורבע ואיזו תחנת טלוויזיה. מצד שני, אנחנו רוצים לוודא שאין כאן שימוש לרעה במנגנוני התקשורת כדי לחנוק תחרות שהיא חשובה לכל אזרחי ישראל. לכן העליתי את הדבר הזה על סדר-היום.

אני אבקש גם שיהיה דיון המשך בוועדת הכלכלה של הכנסת, מתוך ציפייה באמת לבחון לעומק את האפשרויות השונות ואת הדברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיה הזאת. ברור שבקצה הכי קיצוני תמיד עומדת האפשרות להגיד: מפרידים לגמרי, לא תהיה בעלות על זה ועל זה ועל זה במקביל. אבל זה אמצעי מאוד קיצוני וצריך תמיד לאזן אותו עם כך שאנחנו רוצים שכלי התקשורת יחזיקו מעמד ויצליחו ויוכלו באמת לתרום לשיח הדמוקרטי.

אז צריך גם לבחון דברים מהצד השני. האם יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שאמצעי התקשורת יהיו רווחיים? כי אם מישהו קונה עיתון או משקיע בתחנת טלוויזיה כי הוא עושה מזה כסף, אז אפשר גם להגיד לו גם שבמקביל אנחנו לא מוכנים שהוא יחזיק באינטרסים כלכליים רבי-עוצמה אחרים במשק, כי לפחות אנחנו יודעים שכאן הוא מרוויח כסף והעיתון או תחנת הטלוויזיה ימשיכו לתפקד.

אז צריך בעצם להסתכל כאן בראייה כוללת. יש דברים שיכולים להיות רלוונטיים שנוכל לעשות בחקיקה כדי להבטיח שיהיה רווח באמצעים האלה, אבל המטרה היא בסך הכול להעלות את הנושא הזה על סדר-היום, לעשות את זה על בסיס מחקר ועובדות, ומכאן ואילך לבחון מהן הדרכים הנכונות לטפל בזה גם כדי שנשיג את המטרה של תקשורת חיה, בועטת ומגוונת, אבל גם כדי להבטיח שהיא לא מנוצלת כדי לקדם אינטרסים שנוגדים את מה שטוב לכלל אזרחי ישראל. תודה רבה."

Comments Closed