יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים

ח"כ ד"ר עינת וילף מתייחסת לציון יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים ומדברת על התחבורה הציבורית ככלי שאמור לשרת את כלל האוכלוסייה. כמו כן, התייחסה למודלים פיננסיים חדשים.

דבריה של ח"כ וילף:

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים וחברי חברי הכנסת, אני מצטרפת כמובן לברכות חברי לך חמד עמאר, על ארגון היום היפה והחשוב הזה, ולחברי זאב בילסקי, לשניכם, על העבודה המתמשכת והמתמידה שלכם במאבק בתאונות הדרכים.

חברי דיברו כבר על הנושאים של חשיבות ההשקעה בתשתיות ובחינוך ובאכיפה, כך שאני לא אוסיף על הדברים האלה. אציין במיוחד רק בנושא האכיפה. אני מבקשת במיוחד לשים דגש על ימי חמישי בלילה עד שישי בבוקר ושישי בערב עד שבת בבוקר. אני אישית לא עולה על הכביש בימים אלה, זה פשוט סכנת נפשות.

אני רוצה להדגיש שלושה דברים אחרים: 1. שהוא נושא ענק כמובן, וזה נושא התחבורה הציבורית. בסופו של דבר הרבה מהדברים היו יכולים להימנע לו התחבורה הציבורית היתה הופכת יותר ויותר לכלי שכל אחד עושה בו שימוש, והוא לא משמש רק מי שלא יכול לרכוש רכב. ברירת המחדל של רוב האנשים היום היא בעצם לקנות רכב, כשבהרבה מקומות בעולם, התחבורה הציבורית היא כל כך טובה שבכלל לא חושבים על קניית רכב.

אני חושבת שזה החזון שצריך להציב למדינת ישראל – לא רק השקעה טובה יותר בכבישים ובמחלפים, אלא בכלל חזון אלטרנטיבי, שבו התחבורה הציבורית הוא הדבר המועדף, ואנשים קונים רכב רק באמת אם הם גרים במקומות מאוד מרוחקים.

אני רוצה לדבר על דבר נוסף, והוא הנושא של מודלים פיננסיים חדשים. יש היום בעולם יותר ויותר חשיבה על איך עובדים, ולמשל על חברות ביטוח בשיתוף של מגזר ציבורי ופרטי כדי להביא כספים לתחום הזה של בטיחות בדרכים. מכיוון שחברות ביטוח הרכב הן אלה שמרוויחות משיפור משמעותי בבטיחות בדרכים, יש דרכים לעבוד אתן כדי לייצר להן את התמריץ באופן שזה מייצר כסף שיכול ללכת לתחום הזה, והייתי מבקשת לעודד את המשרד לבחון את המודלים האלה.

והדבר שאני רוצה להדגיש, שהוא אולי דבר קטן, אבל לדעתי, אני לא יודעת עד כמה יש מחקרים, אני בטוחה שהוא תורם לתאונות דרכים והוא לגמרי מיותר, וזה נושא השילוט במדינת ישראל. השילוט בארץ מזעזע. יצא לי לחיות שנה בצרפת. שכרתי אז רכב, לא הכרתי את המדינה, השילוט שם היה מעולה. תמיד ידעתי מאיזה מקום אני צריכה ללכת לאיזה מקום, באיזה מחלף לרדת, באיזה כיוון לפנות, מה לעשות. לא טעיתי אף פעם. השילוט בארץ מזעזע. רק היום נסענו משדרות לירושלים, אין-ספור פניות שאפשר לעשות בהן טעויות, לא מציינים שזה ירושלים. יש בהתחלה שילוט לירושלים, במחלפים הבאים לא מציינים שזה לירושלים. פשוט,  זה שילוט למי שמכיר את הארץ. מי שטיפה טיפה לא מכיר – ברגע האחרון אתה מוצא את עצמך עובר מצד שמאל של הכביש לצד ימין, כי אתה מבין שאתה צריך לפנות לשם. אתה לא יודע לאן הכבישים מובילים אותך. צריך שילוט שמיועד למי שלא מכיר ושחושב על מי שלא מכיר, ואני בטוחה – שוב, אני לא יודעת אם יש על זה מחקרים – אני בטוחה, בטוחה שזה יעזור למנוע תאונות, כי אין דבר יותר מזיק מאנשים שברגע האחרון הבינו שהם עשו טעות, פונים למקום אחר, מנסים לשנות בכלל משמאל לימין, לרדת בכביש אחר, לשנות כיוון. בקיצור, ממש מבקשת, ואני בטוחה שמכל הדברים – רכבות, תחבורה ציבורית, חינוך, אכיפה – זה דבר שלא צריך לעלות כל כך הרבה.

ובסופו של דבר, חוב קטן לאזרח המחויב חנוך בר-נוב, שמאוד מבקש את תמיכת השר בנוהל 6, שהוא דיווח למרכז טלפוני עצמאי על התנהגות פרועה של נהגים על עבירות חמורות – יוזמת חקיקה של עמרם מצנע שזאב בילסקי קידם אותה. היא נמצאת כעת בוועדה אחרי קריאה ראשונה, ומבקשת כמובן את תמיכת השר בכך שהדבר יקודם. תודה רבה, ומקווה לשילוט נהיר ובהיר בכבישי הארץ.

Comments Closed