הקשר בין משמעת והישגים במערכת החינוך

ח"כ ד"ר עינת וילף מעלה הצעה לסדר בנושא מצב החינוך בישראל והקשר בין משמעת והישגים בעקבות דוחות מרכז טאוב בנושא. הנושא של הקשר בין משמעת והישגים מאושש את הטענה המרכזית של ספרה של ח"כ וילף "בחזרה לאלף בית". השר יעקב מרגי משיב להצעה לסדר מטעם הממשלה.

דבריה של ח"כ וילף:

ביקשתי להעלות על סדר-היום דיון על מצב החינוך בישראל והשלכותיו, על בסיס דוח שיצא מטעם מרכז "טאוב" לחקר המדיניות החברתית בישראל. אני רוצה לקרוא את הסיום של החוברת הזאת. החוברת הזאת בעצם עוסקת במגמות המאוד מדאיגות בתחום החינוך בישראל והקשר שלהן לעוני, לתעסוקה. אני חייבת לציין – היום יצא לי לנהל שיחה קצרה עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, ודיברתי אתו על האם נכון היה להפריד את המשרד הזה ממשרד העבודה. הוא אמר משהו מאוד מעניין. הוא אמר: אם כבר, היה צריך לחבר את זה למשרד החינוך, כיוון שהדרך הנכונה יותר לטפל בעוני, באי-שוויון, ולא להיזקק לרווחה, היא בעצם החינוך.

אז אני רוצה לקרוא כאן את החלק המסכם של הדוח של מרכז טאוב: "העתיד נמצא היום על ספסל הלימודים. אם להשתמש במושגים מעולם תכנון המים, מדינת ישראל עברה מזמן אל מתחת לקו האדום בתחום החינוך. לאור האקוויפרים האישיים הרבים שלא מולאו בידע נחוץ, לפחות מאז שנות התשעים, ישראל נמצאת היום גם מתחת לקו השחור האסור.

"אין זה מקרי ששיעורי התעסוקה בקרב גברים בגילאי העבודה העיקריים הולכים ויורדים ומתרחקים משיעורי התעסוקה במדינות המובילות – וזה קורה בהתמדה במשך למעלה משלושים שנה ברציפות. אין זה מקרי שפריון העבודה הולך ונסוג, במונחים יחסיים" – וזו הסיבה גם שהמשכורות נמוכות – " לעומת אותן מדינות מאז שנות השבעים. אלה הם הפרמטרים העיקריים הקובעים את רמת החיים ואת ממדי העוני בישראל – והם נקבעים לא מעט על-ידי רמת החינוך במדינה.

"כמחצית מהילדים בארץ מקבלים מאז שנות התשעים חינוך ברמה נחותה מהמקובל בעולם הראשון. המחצית השנייה מקבלת חינוך ברמות נמוכות אפילו בקני מידה של העולם השלישי – ומחצית זו תהפוך לרוב בשנים הבאות.

"אך יש תקווה. בניגוד לרמת החינוך הניתנת לילדי ישראל, רמת הידע הקיים בארץ היא מהגבוהות בעולם כולו, כפי שניתן לראות באוניברסיטאות, בהייטק ובתחומים אחרים הנמצאים במעטפת הידע האנושית. כל מה שנדרש לביצוע תפנית חדה בחינוך כבר נמצא כאן. צריכים רק לאפשר לידע הזה – ואף לתמרץ ולעודד אותו – לזרום לכל שכונה, יישוב ואוכלוסייה בארץ.

"התהליך הנדרש אינו פשוט. הוא מחייב שדרוג משמעותי של ליבת הלימודים הניתנת לכל ילדי ישראל והנחלתה בכל בתי-הספר, בכל השכונות ובכל היישובים בארץ, ללא יוצא מן הכלל. כפי שמדינה מחייבת את כל ילדיה ללכת לבתי-הספר, ובכך היא מתכוונת להגדיל את דרגות החופש שיהיו להם בבגרותם, כך גם זכותה לקבוע ליבת לימודים שעליהם ללמוד – אחרת מדובר בכלי ריק שאינו ממלא את ייעודו."

אגב, ביום ראשון הקרוב אני מתכוונת להעלות שוב לוועדת שרים לענייני חקיקה את הצעת החוק ללימודי ליבה. לא שיש לי אשליה שהדבר הזה יעבור בהצעת חוק פרטית, אבל צריך להבין שהדבר הזה הוא קריטי לשינוי מגמה וכדי להילחם בעוני ובאי-שוויון.

"כמו כן, המתאם הגבוה בין השכלת הורים לבין הישגי ילדיהם מצביע על הצורך שהמדינה תשקיע יותר משאבים בבתי-הספר בהם לומדים ילדים להורים בעלי רמות השכלה נמוכות".

"אם לא יינקטו צעדים משמעותיים ומהירים כדי להגיע לעתיד היושב היום על ספסל הלימודים, יהיה קשה מאוד להגיע אליו כאשר אותם ילדים יהפכו לבני 20, 30 ומעלה" – וזה אל מול הטענה שלפעמים מנסים להגיד: זה בסדר, עד גיל 18 הם לא ילמדו שום דבר שמכין אותם לעולם העבודה. הם ישלימו את זה כאנשים בוגרים. לא קל להשלים את זה. זה שמוצאים שניים-שלושה עילויים שעוד איכשהו הסתדרו ללמוד אנגלית ומתמטיקה בשנות ה-20, זה לא דבר שעובד עבור קבוצה רחבה. "מעטים מאוד מביניהם יהיו מסוגלים לסיים לימודים ברמה של חמש יחידות במתמטיקה, בפיזיקה וכדומה בגילאים אלה, כאשר הם גם הורים לילדים ועליהם לפרנס משפחה.

"אומנם כבר היום קשה לבצע את התפנית הנדרשת במערכת החינוך, אך עדיין ניתן למצוא רוב בכנסת הנוכחית כדי להשית שינוי מהותי בסדר היום החינוכי של ישראל . מדובר בחלון הזדמנויות מוגבל , בטרם תחצה המדינה את נקודת האל-חזור  ולא ניתן יהיה עוד למצוא בה רוב לביצוע התפנית. "זהו רגע האמת."

אז זה הנושא הראשון שחשוב להתייחס אליו. הנושא השני שאני מבקשת להעלות קשור קשר הדוק, וזה הקשר בין משמעת ואווירת הלימודים בבית-הספר לבין הישגי התלמידים. כבר שנים רבות שאני טוענת שבמקום לחפש את הפתרונות ואת הבעיות בדברים כמו גודל הכיתות, כמו כמה שעות לימוד נותנים, ואפילו ההאשמה הכוללת שיש לפעמים כלפי מורים – הטענה שלי היתה שהפתרון, והבעיה כמובן, מצויים באווירת הלימודים בבתי-הספר, שאינה מאפשרת למורים להיכנס לכיתה וללמד. אם מורה אינו יכול להיכנס לכיתה וללמד, אם ילד אחד שנוהג באלימות, שמפריע, בעצם גורם לכך ששאר התלמידים בכיתה אינם זוכים לקבל את שעות הלימוד שלהם, לא משנה אם נוסיף שעות לימוד, לא משנה עד כמה יהיו מורים מצוינים.

רק לאחרונה התבטא זוכה פרס נובל האחרון, פרופסור דן שכטמן – ניסו להגיד לו: הבעיה בחינוך זה שהמורים לא מספיק טובים. הוא אמר: על מה אתם מדברים? חברי ואני, אנשים עם ידע רחב במדעים, באנו לבתי-ספר כדי ללמד, רצינו ללמד, מלאי רצון טוב. הוא אומר: כולנו ברחנו משם אחרי שראינו את הבלגאן, הברדק וההפקרות, והעובדה שפשוט לא ניתן להיכנס לכיתה וללמד.

תקופה ארוכה אנשים אמרו לי: אוקיי, האם זה מגובה במחקר? האם יש מחקר שאומר שאכן, אם אווירת הלימודים בכיתה תהיה יותר טובה, גם ההישגים יהיו יותר גבוהים? לפעמים בא לי לתלוש את השערות שלי כשיש דברים שהם כל כך ברורים וטריוויאליים, אבל עדיין יש מי שמבקשים מחקר.

לשמחתי, אותו מרכז "טאוב" החליט לתת מלגת לימודים לכרמל בלנק וליוסי שביט כדי לחקור את הנושא הזה. היתה להם הצעת מחקר חשובה בנושא, והם חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שאכן, לא רק שזו בעיה חמורה בישראל. בישראל, למשל, ידוע שיש מתאם בין השכלת ההורים לבין ההישגים של התלמידים; בישראל ההישגים של התלמידים נמוכים יותר ממה שהיית יכול לצפות על-פי השכלת הוריהם. והמחקר מראה שאחת הסיבות העיקריות לכך שההישגים לא גבוהים יותר זו אווירת הלימודים בבתי-הספר ומה שמכונה "שאלת המשמעת".

אבל זה הרבה יותר מהמשמעת – זו בעצם האפשרות של מורה להיכנס לכיתה ולדעת שהתלמידים מקשיבים, הכינו את שיעורי הבית, שמתקיים דיון, שתלמידים מקשיבים אחד לשני ולא רק לו. אלה לא רק דברים חיצוניים של תלבושת אחידה וקימה בתחילת השיעור; זו הפנמה אמיתית של איך מתנהלים, איך לומדים, איך מתקיים דיון.

אני מדברת כאן על הישגים, אבל מה שחשוב, וגם המחקר מדגיש את זה, זה שזו גם מהות החינוך. כלומר, ילדים מגיעים לבית-ספר לא רק כדי להגיע להישגים לימודיים או לבגרויות. אחת הבעיות היא שאנחנו הפכנו את זה למרכז בהרבה מובנים, ולדעתי במידה מוגזמת. צריך להבין שבית-הספר הוא גם מקום שתלמידים מגיעים אליו כדי לעבור תהליך של חיברות, כדי להיות חלק מחברה, כדי לדעת כיצד להתנהג בחברה. אווירת הלימודים בכיתה היא חלק מתהליך החיברות: כיצד לדעת להתנהג בחברה; כיצד נוהגים אחד כלפי השני; כיצד מקשיבים; ערכים כמו עבודה קשה; העובדה שצריך להכין שיעורי בית כדי שהשיעור יהיה מעניין.

הרבה פעמים אומרים: המורה לא מעניין. מה זאת אומרת המורה לא מעניין? המורה הוא לא צוות הווי ובידור. לתלמיד יש אחריות להכין שיעורי בית ולהגיע לשיעור מוכן. כשמכינים שיעורי בית ומגיעים לשיעור מוכנים, השיעור הרבה יותר מעניין.

ולכן, אני מאוד שמחה שהדבר שלטעמי היה אמור להיות הברור מאליו מגובה עכשיו במחקר – שוב, מטעם מרכז "טאוב". אני רוצה לציין את כרמל בלנק ויוסי שביט, שעשו עבודה מצוינת. הם גם מוכיחים כמה דברים מדהימים: הם מוכיחים שלא גודל הכיתות הוא שישפיע אם אווירת הלימודים היא טובה. גם הרבה מורים אמרו לי: שיהיו לי 40–50 תלמידים בכיתה. אם אווירת הלימודים היא כמו שצריך, לא זו הבעיה. ומנגד, אם נותנים לילד אחד להחריב שיעור שלם, אז גם 20 תלמידים בכיתה לא ישנו.

אוקיי, אבל מספר תלמידים הרי עולה מיליארדים, ולכן אני אומרת: יש פתרון הרבה יותר נכון. הוא לא עולה כסף, והוא הפתרון הנכון, הפתרון האמיתי. כלומר, אנו נתפסים לנושא של הכיתות והמספרים כי זה קל, אבל האמת היא לא שם. הם מראים שהבעיה היא לא שם, והם גם מראים שהדבר הזה – אווירה טובה בכיתות – גם מסייעת לגשר על פערים בהשכלת הורים. זה דבר דרמטי. אנחנו בעצם אומרים שגם בכיתות שבהן תלמידים שהשכלת ההורים שלהם לא גבוהה – גם בכיתות כאלה אפשר להגיע להישגים הרבה יותר גבוהים אם אווירת הלימודים בכיתה היא אווירה נכונה ומראים גם שההישגים כמובן יהיו הרבה יותר גבוהים ויקרבו אותנו לממוצע של המדינות המפותחות בעולם, רק בדרך הזאת. לכן, אני שמחה מאוד שהדבר הזה היום גם מגובה במחקר, ואשמח לשמוע את תשובת משרד החינוך. תודה רבה.

Comments Closed