משחקים במלחמה

ניתן היה לטעות ולחשוב שימי המלחמה הקרה בין רוסיה וארה"ב שבו אלינו מן העבר, אך לא מדובר ביותר מרטוריקה ריקה

בשבוע האחרון אפשר היה לטעות ולרגע לדמיין שימי המלחמה הקרה שבו. הנשיא פוטין החליט להעניק מקלט מדיני ברוסיה לאדוארד סנודן, חושף תוכנית ההאזנות של ארה"ב ומדינות המערב, בצעד פרובוקטיבי שכולו שחזור של ימי הריגול הגדולים בהן מעצמות העל נתנו מקלט מדיני למרגלים שנחשפו מן הצד השני. בתגובה ביטל נשיא ארה"ב את פגישתו המתוכננת עם הנשיא פוטין בהומאג' לעידן שבו לפגישת פסגה של מנהיגים מוושינגטון ומוסקבה עוד היתה משמעות.

נדמה שגם לארה"ב וגם לרוסיה יש עניין בחידוש הרטוריקה של ימי המלחמה הקרה, אם לא שחזור של המציאות שלה. באמצעות היאחזות בזוהר המועם של המעצמה הסובייטית, מקווה רוסיה של פוטין להשכיח לרגע את מעמדה החדש כמעצמה בינונית בקושי.

עבור הנשיא האמריקאי זו הזדמנות לשחזר לרגע את תחושת העוצמה של ארה"ב כמי שניצחה את המלחמה הקרה, ולרגע אחד נותרה מעצמת העל היחידה בעולם – זאת על רקע התחושה הגוברת בעולם שארה"ב היא מעצמה בשקיעה, או לכל הפחות בשקיעה יחסית.

גם במזרח התיכון רוסיה וארה"ב משחקות בפועל משחק של מעצמות בינוניות השוות במעמדן לטורקיה ואיראן, אך הרטוריקה שלהן – בין אם זה סביב סוריה או הגרעין האיראני – דומה לזו של ימי המלחמה הקרה בה המזרח התיכון היווה מקום שבו מעצמות העל מתנגשות זו בזו באמצעות נציגותיהן באזור.

בפועל מדובר בלא יותר מרטוריקה ריקה. רוסיה היא צל חיוור של ברית המועצות לשעבר, ופוטין משחזר בעיקר את הפוזה, אבל לא את המהות. עבור ישראל המשמעות היא שבתוך חילופי הפרובוקציות וההצהרות, יש להבדיל בין הרטוריקה לבין המהות. את משחק הרטוריקה לא יזיק לשחק: יש ערך להתייחסות לרוסיה כאילו היא ממשיכת דרכה של ברה"מ ושחקנית משמעותית כמוה. יש ערך של ממש גם בתמיכה במעמדה של ארה"ב – בין אם זה סביב תהליך השלום או בתחומים נוספים, כמעצמת על שישראל היא נציגתה בעלת העוצמה באזור.

אך בפועל ישראל צריכה להיערך למזרח תיכון אחר – כזה המזכיר יותר את אירופה של המאה ה-19 בה מעצמות בסדר גודל בינוני פעלו לקדם את האינטרסים שלהן תוך שהן נקשרות בבריתות משתנות וחופפות, כשארה"ב – אז מעצמה בדרכה למעלה – מרוחקת מהזירה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/498/055.html?hp=1&cat=479

Comments Closed