לשחרר את ישראל מ"יהודית ודמוקרטית"

almonitor

צירוף המלים שהפך לתיאור נפוץ של מדינת ישראל נתפס בטעות, גם בשמאל וגם בימין, כפשרה מאולצת בין שני עקרונות מנוגדים. השימוש בו עושה נזק לשיח הלאומי.

אין צירוף מלים מזיק יותר למאבק על דמותה של מדינת ישראל מאשר "יהודית ודמוקרטית". לאחרונה מינתה שרת המשפטים ציפי לבני את פרופסור רות גביזון לנסח הצעת חוק שתתבסס על העיקרון של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, על רקע יוזמות חקיקה אחרות בנושא זה. המינוי והנוסח החדשים – במקום הביטוי השגור "יהודית ודמוקרטית" – מעורר תקווה לתיקון הנזק בכל הנוגע לשיח הלאומי והבינלאומי על מהותה של מדינת ישראל.

התיאור של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נכלל לראשונה, לא במגילת העצמאות כפי שנהוג לחשוב, אלא ב-1992 בחוקי היסוד "חופש העיסוק" ו"כבוד האדם וחירותו". מאז הפך צירוף המלים הזה לביטוי נפוץ לתיאור מהותה של מדינת ישראל. אלא שהתיאור, שנתפס בזמנו כדרך נכונה לגשר על פערי תפיסה, הפך בפני עצמו למקור למתחים. עצם השימוש ב-ו' החיבור שבין "יהודית ודמוקרטית" הלך והתפרשׁ כחיבור בין שתי מהויות הפוכות, כשלכל היותר מדינת ישראל יכולה לקוות לפשרה בעייתית בין השתיים.

בתוך החברה הישראלית, וכן בקרב יהודים בעולם ואלה המתעניינים בישראל, תיאור זה התקבע כתיאור של ניגודים – יהודית כמנוגדת לדמוקרטית. בהכללה, עבור אלה בשמאל הישראלי והיהודי, "דמוקרטית" מסמלת את כלל הערכים המתקדמים והליברלים היקרים ללבם, ו"יהודית" את הסכנה לערכים אלה. בימין מתקיימת תמונת מראה. עבור הימין, "יהודית" מסמל את כל הערכים היקרים ללבם, ו"דמוקרטית" את מה שמסכן את מה שיקר ללבם. עבור שני הצדדים מדובר בשמות תואר מנוגדים. שניהם טועים.

הדמוקרטיה היא בבסיסה שיטה לארגון משטר וממשל והכרעות פוליטיות בחברה. מייחסים לה שלל ערכים ליברליים כגון הגנה על מיעוטים, חופש דת, חופש פרט וחופש התארגנות, בשל ההנחה שהסיכוי להגן על ערכים אלה הוא הגבוה ביותר בדמוקרטיה. אבל עצם הבחירה בשיטת משטר דמוקרטית אינה מחייבת ערכים ליברליים. דמוקרטיה של שלטון רוב חסר רסן יכולה להיות עריצה ועוינת לזכויות מיעוטים, בעוד שדיקטטורה נאורה יכולה לקדם ערכים ליברליים.

על כן, לצורך הבנת מהותה של מדינת ישראל, השאלה הנשאלת אינה האם יש ניגוד מובנה בין "יהודית” ל”דמוקרטית”, אלא האם יש ניגוד מובנה בין ערכים יהודיים ובין ערכים ליברליים. והתשובה כמובן היא – תלוי. כמו כל מערכות המוסר העתיקות ששרדו עד ימינו, היהדות יכולה לשמש כמאגר גם לערכים ליברליים וגם לערכים ארכי-שמרניים. הדבר נתון לפרשנות ולפרשנים. התרבות היהודית, ככל התרבויות העתיקות, עשירה דיה כדי לאפשר כל שיטה של ארגון אנושי וכל עולם ערכים. כפי שתפיסת העולם הקונפוציאנית יכולה לעמוד בבסיס דיקטטורה קומוניסטית וקפיטליזם אוטוריטרי, כך היהדות יכולה להוות מסד לדמוקרטיה ליברלית, אוטופיה סוציאליסטית, ותיאוקרטיה עריצה.

המציאות המעציבה היא שדווקא אלה בשמאל אינם יודעים עוד ואין בידיהם הכלים כדי לטעון למען ערכים ליברליים מתוך המסורת והכתבים היהודיים. השמאל החילוני הלך כה רחוק בשאיפתו ליצור "יהודי חדש" שהוא ויתר על השימוש בכתבים היהודיים כדי לטעון את טיעוניו. השמאל החילוני ויתר על כל מאמץ לפרש את היהדות מתוך המסורת ומתוך הכתבים היהודים כדי לקדם חברת מופת המגנה על מיעוטים ודוגלת בחירות ובשוויון. הוא טוען לערכים אלה כמעט אך ורק מתוך מסורות והוגים זרים. הימין הדתי מצדו עושה שימוש בכתבים היהודיים באופן צר ומצומצם למטרות פוליטיות מוגבלות, וויתר במידה רבה על שותפות בדיון על הערכים הרחבים יותר של החברה.

דווקא במגילת העצמאות, שבה המילה "דמוקרטית" אינה מופיעה, הוצגו היטב ונכון שאיפותיה הערכיות של המדינה החדשה ככזו ש"תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין ותבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". אלה הערכים שמדינת ישראל בחרה בהם, וראתה בהם לא רק ערכים רצויים וראויים, אלא כאלה היונקים מתוך המסורת היהודית.

ישראל היא מדינתו הריבונית היחידה של העם היהודי ומדינתו הדמוקרטית. היא הוקמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי ולא הייתה קמה ללא מטרה וללא סיבה זו. היא דמוקרטית כהכרח וליברלית מבחירה. הדמוקרטיה הליברלית אינה עוינת פרדוקסים, דו-משמעיות, ניגודים ומתחים הקיימים בחיי כל אדם וחברה והיא אינה מתוכננת להעלים אותם. אם כבר, היא קיימת כמענה להם ומאפשרת את המשא ומתן המתמיד הנדרש כדי להתמודד עם מתחים וניגודים אלה. אין ניגוד מובנה בין "יהודית" ל"דמוקרטית" ואין ניגוד מובנה בין "יהודית" ל"ליברלית". השאלה היחידה היא כיצד אלה החיים במדינתו הדמוקרטית של העם היהודי, יהודים ולא יהודים, בוחרים לפרש את התרבות היהודית על העושר והמגוון שבה כדי לארגן את חייהם בהווה.

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/09/jewish-democratic-liberal-israel-state.html#ixzz2exXV4Plv

Comments Closed