ראש הממשלה יצא לארה"ב ולאו"ם מלווה באמירות כגון "תן סיכוי לדיפלומטיה". ההנחה המובלעת של רבות מאמירות אלה הן שנתניהו אינו נוטה לתת סיכוי לדיפלומטיה. אך מהות תפיסת העולם של ראש הממשלה ותבנית הפעולה המדינית שלו היא דווקא הפוכה: ראש הממשלה מאמין בדיפלומטיה, אבל רק כשהיא מגובה בכוח. לנתניהו דוקטרינת פעולה פשוטה ביותר: כדי שלא להידרש לשימוש בכוח, יש להיות מוכנים להשתמש בכוח.
לפני שנה, כשנתניהו נשא בעצרת האו"ם את נאום הקו האדום, רבים ראו בכך ניסיון ישראלי לגרור את ארה"ב לפעולה צבאית שהיא אינה רוצה בה. זו היתה פרשנות מוטעית. הנאום של נתניהו לא נועד לחרחר מלחמה. להיפך – נאומו נועד להתוות את הדרך להימנע ממלחמה. המסר של נתניהו לארה"ב ולידידותיה בעולם היה שכדי לגרום לאיראן לעצור את תוכנית הגרעין הצבאית שלה יש להציב קו אדום ברור המגובה באיום צבאי אמין. על פי נתניהו, דיפלומטיה לבדה לא תביא את איראן לשנות את עמדתה, מכאן שתיכשל, אבל לדיפלומטיה מגובה בכוח יש סיכוי. ואכן ההחרפה בסנקציות כנגד איראן נולדה מתוך מדיניות שברקע שלה עמדה אפשרות השימוש בכוח צבאי.
שנה מנאומו יכול נתניהו לשוב לאו"ם בראש מורם ומתוך ידיעה שתפיסת העולם שלו הניעה תהליכי שינוי משמעותיים. נתניהו מגיע לאו"ם שהפך רלוונטי יותר דווקא בזכות האפשרות לשימוש בכוח צבאי שעמדה ברקע הסכסוכים בסוריה ומול איראן. מול סוריה, ממשל אובמה, בין אם בכוונה ובין אם במקרה, יישם את הדוקטרינה בהצלחה. גם אם הנכונות האמריקאית להשתמש בכוח צבאי נדמתה מהוססת, אסד מבחינתו החליט כנראה שהוא לא מתכוון לסכן את משטרו כדי לברר אם האמריקאים רציניים. אם בעבר אחזקת הנשק הכימי נועדה להבטיח את הישרדותו של משטר אסד, במצב החדש שנוצר, דווקא פירוק הנשק הכימי משמש כעת לאותה המטרה. היוזמה הדיפלומטית הרוסית וההחלטה במועצת הביטחון של האו"ם אפשרו להביא לידי ביטוי דיפלומטי את השינוי שהושג בשיקולי שרידותו של אסד על רקע האיום האמריקאי.
לא נשיא ארה"ב ולא ראש ממשלת ישראל רוצים להשתמש בכוח צבאי אם ניתן להימנע מכך. אבל כדי להגיע, באמצעים דיפלומטיים, להישג בו איראן מחליטה לעצור ואף להסיג לאחור את תוכנית הגרעין שלה, האיום הצבאי חייב להמשיך להיות תמיד ברקע – מוכן ואמין. נתניהו נותן סיכוי לדיפלומטיה, רק בדרכו שלו. וזו דרך ראויה.