מכבסה של מילים – נגד ישראל (ישראל היום)

אך כדי שצבאות ינועו מול ישראל, מעשי טרור יבוצעו נגד אזרחים ומדינות ישקלו לבצע רצח עם ולהשתמש בנשק השמדה המונית, נדרשת הכנה רעיונית. בני אדם, אלא אם כן הם פסיכופתים, אינם מבצעים מעשי זוועה בתחושה ובידיעה ברורה שכך הם עושים; הם בדרך כלל עושים זאת לאחר שעברו הכנה רעיונית המשכנעת אותם שמה שהם עושים צודק וראוי. יותר מכך, כדי לבצע את מעשי הזוועה הגדולים בהיסטוריה היה צורך בשכנוע פנימי עמוק שהדבר נעשה בשירות המטרה הנעלה ביותר: ביעור העולם מרוע.

כך פועלת תנועת החרם – היא מייצרת סביבה אידיאולוגית שלפיה ישראל היא הרוע המוחלט, וטוב לו לעולם אם ישראל לא תהיה בו. היא עושה זאת באמצעות ״שיטת השלטים״ – אותם שלטים המוכרים מהפגנות אנטי־ישראליות שבהם כתוב ״ישראל/הציונות = …״ משום מה, אף פעם לא כתוב על השלטים ״הציונות = התנועה הפוליטית של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית״. מה שכן כתוב על השלטים הללו היא רשימת מילים שגם אוהביה הגדולים של ישראל יודעים למנות אותה – גזענות, אפרטהייד, קולוניאליזם, פשע מלחמה, טיהור אתני, נאציזם, רצח ילדים, רצח עם.

המשתמשים במילים אלו מבקשים שנתייחס אליהן כתיאור של המציאות, אך הסיבה לשימוש בהן אינה קשורה למציאות המורכבת. מילים אלה נבחרו מסיבה אחת – כולן נתפסות כמסמנות מובהקות של רוע. המשמעות היא ש״שיטת השלטים״, שאינה מוגבלת להפגנות, אלא משמשת דוברים אנטי־ישראלים בכל פורום שבו הם פועלים, מייצרת חזרה מתמשכת על המסר ״ישראל/הציונות = רוע״. שיטת השלטים לא אלימה, אך בסופה יש הזמנה לאלימות, שהולכת ומתממשת בהדרגה. מי שלומד להאמין שיש רוע בעולם ירצה לבער אותו, ובבוא העת, לא יברור באמצעים.

שיטת השלטים אינה רק מסמנת את הרוע – היא גם מגדירה כנגדו את הטוב. אלה הנמצאים בצד השני מתוארים בשלל מילים חיוביות: צדק, זכויות, סולידריות, חופש ואף שלום.

למשל, סטודנטים בארה״ב, לא מעטים מהם יהודים, מצטרפים לארגון ״צדק לפלשתין״; הרי איזה אדם שוחר טוב, בוודאי אדם צעיר המבקש לתקן עולם, לא ירצה להשיג צדק לפלשתין? אבל עבור האנשים המניעים את צדק לפלשתין, אי הצדק שיש לתקן הוא עצם הקמתה וקיומה של מדינת ישראל. עבורם הצדק המדובר יושג רק כאשר ישראל תיעלם. זו מטרה אלימה שמהותה רצח עם וטיהור אתני, המסתתרת מאחורי מילים נעלות.

זו אחת הסיבות שפורומים בינלאומיים, כגון העצרת הכללית של האו״ם, מועצת זכויות האדם בעלת השם האורווליאני, ולאחרונה פיפ״א, משמשים זירה מועדפת לפעול להשעיית מדינת ישראל. הרוב האוטומטי בפורומים אלה מאפשר למחרימי ישראל לקבל חותמת רשמית לתיוגה כ״פושעת מלחמה״. האמצעים כוללים שלל החלטות גינוי מהעצרת הכללית ועד מועצת זכויות האדם, הצעת החלטה מוטה לחלוטין במועצת הביטחון, פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג, והקמת ״ועדת בדיקה״ שכל כולה קודש לחשיפת ״הרוע״ שהוא ישראל.

הפורומים הבינלאומיים וועדות בדיקה מאפשרים גם להסתיר את המטרות האלימות של המאבק נגד ישראל בשפה נעלה של זכויות אדם וסולידריות אנושית. אך הסיבה העיקרית שפורומים בינלאומיים משמשים זירה עיקרית נגד ישראל היא שהם מעניקים הזדמנות להציג בפני כל את חזון הגאולה המחודש: עולם ללא ישראל. אם ארגונים אלה מייצגים את העולם, הרי אם ישראל לא תהיה עימם, הם ייצגו את העולם כפי שראוי לו להיות – נקי מישראל.

על כן, דווקא מי שרוצים להיאבק למען שלום המבוסס על הכרה הדדית בזכויותיהם של שני העמים, היהודי והערבי הפלשתיני, להגדרה עצמית בארצם – צריכים להיות מראשי הנאבקים בחרם. כי אם העולם נותן תמיכה לרעיון שהציונות וישראל הן התגלמות הרוע, אין לצפות מהפלשתינים שינהלו מו״מ עם הרוע ויתפשרו איתו. הרי את הרוע יש לבער, לא לחיות לצידו בשלום. אם צדק לפלשתין מצדיק את טיהורם של היהודים ואם חזון הגאולה המחודש הוא עולם ללא ישראל, בוודאי אין לצפות מהפלשתינים שייתנו ידם להסכם קבע שיכיר לתמיד בזכות קיומה של ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי.

שלום בין הישראלים לפלשתינים ייכון כששני הצדדים יגיעו להכרה שאפשר להכניע את הצד השני ועל כן, בלית ברירה, ובלא חדווה, עליהם להתפשר זה עם קיומו העצמאי של זה. לפיכך, מי שממשיך להזין את האשליה הפלשתינית שאפשר להכניע את ישראל ואת ריבונותה היהודית, אם לא בחרם ערבי ואם לא בטרור אז בבידוד בינלאומי ובמתקפה תודעתית, מבטיח שהשלום מתרחק עוד יותר. למאבק לשלום פנים רבות ושלבים שונים, ובעת הזו, המאבק לשלום דורש מאבק בחרם. ¬